בוהים ברשת

הפוסט הזה הולך להעיף אותנו למעלה. נהיה טובים יותר, עליונים יותר וחשובים יותר אחריו. אם היינו פאסיביים, נהפוך לאקטיביים. אם היינו רדומים, נאמץ תודעה. נדבר על הרגלי הצריכה שלנו ברשת ונבין אולי, שהאפשרות שלנו לבחור ברשת, היא גם הכוח שלנו להשפיע עליה ולייצר הלכה למעשה- חדשנות דיגיטלית.

כל מי שעוסק בתוכן, יודע שיש מדיומים בהם אנחנו פאסיביים, קולטים או שבויים ויש מדיומים בהם אנו צורכים, נשענים קדימה אל החוויה ומעורבים.

את ההבדל הזה, אנשי התוכן אוהבים כי הוא מבחין בין  Inbound ל Outbound. אינבאונד מרקטינג מגלם את כל הדרכים לגרום לנו להיות דרוכים, להישען קדימה אל החוויה ולהיות בתוך הסיפור.  Outbound עושה ההיפך- מפמפם לנו מסרים בעודנו בוהים, עייפים או בטטות ספה.  ההבדל בין inbound  ל outbound הוא הבדל ברמת המעורבות שלנו במדיום, יותר משהוא הבדל לגבי המדיומים שאנחנו צורכים.

היום אנסה להוכיח לכם שגם עבור הרגלי צריכת התוכן שלנו ברשת, אנו פועלים בתבניות פעולה פאסיביות. תובנה מספיק מגמתית כדי שתאיר את חשיבות התוכן, כתשובה לפאיסביות המתגברת עלינו גם ברשת. תובנה לא פחות חשובה שעוזרת לנו לקבע את גבולות הגזרה של חדשנות דיגיטלית .

נוטשים ב- e- commerce

חנן קונור מvouchercloud  מנסה לבדוק למה חנויות e- commerce לא מצליחות להתרומם. בכתבה שלו בגיק טיים, הוא אומר כי 67.4% מהגולשים באתרי e- commerce נוטשים ולא מסיימים את תהליך הרכישה. הוא מספר כי תחזיות צופות ש-כ90% מעסקים שירימו חנות אינטרנטית עלולים להתמוטט תוך 4 חודשים!  קונור עומד על הסיבות המדידות לנטישה – מהירות האתר, UI, ביקורות מוצרים, קופונים והנחות, שילוח ואמצעי תשלום- לכולם יש  משקל בנטישת הגולשים.

אבל רגע אחד- תראו את זה

בוהים ברשת

אחרי 3 שניות של המתנה למידע, 57% מהגולשים ינטשו את האתר כאשר 80% מאלה שנטשו, לעולם לא יחזרו לאתר. אנחנו עצלנים. 3 שניות זה נצח כי אנחנו חסרי סבלנות. למה חסרי סבלנות? כי אנחנו יכולים.

אז נכון שבאיקומרס אנחנו כגולשים רוצים תוצאות כאן ועכשיו. ונכון, אנחנו חסרי סבלנות בגלל שאנחנו ממוקדים במשימה. אבל באתרי תוכן אנחנו מתנהגים באותו חוסר סבלנות, גם אם אין לנו “משימה”. עובדה היא שלרוב אנחנו לא “נדבקים” לתוכן. האם זה בגלל שהתוכן רע ?או שאנחנו קהל גרוע? גם וגם. תראו את הנתונים האלה-

הגולש האמריקאי מתחבר לאינטרנט 62 פעמים בחודש, גולש בכ-115 אתרים, שבהם הוא מבלה 75 שעות בחודש וצופה ב-2,580 עמודים.

115  אתרים בחודש הם במינימום ארבעה אתרים ביום. למעשה המספר היומי גדול בהרבה – בערך 20 – כי בלא מעט אתרים אנו מבלים יותר מפעם אחת בחודש.

תסכימו איתי שיש הבדל בין הרגלי הגלישה שלנו בבית, בעבודה בפייסבוק וביד 2. האם בכול אלה סיגלנו חוסר סבלנות? כן. ממוצע שימוש של 20 אתרים ביום מחייב זפזופ. הקשב בהתאם. אנחנו נראים אקטיביים כי אנחנו מזפזפים אבל הקשב שלנו פאסיבי בוהה ורדום. קחו למשל את הביטוי שאנשי מדיה אוהבים- banner blindness- עיוורון באנרים- ותראו שבצד אי הסבלנות התפתחה חשיבה סלקטיבית. המוח בmute עבור מסרים מסוימים שהתרגלנו אליהם. מה יוצא מכל זה?  הפעולות שלנו תזזיתיות ולכן אנו נחשבים אקטיביים. הקשב שלנו רדום. אנחנו פאסיביים. מתחילים להריח את הדיסאוננוס?

תגידו שלום לארמסטרונג

מצב תודעה מינימלי

תכירו את ארמסטרונג (לא זה מהאופניים). דיוויד ארמסטרונג. פילוסוף  אוסטרלי של התודעה. ארמסטרונג דיבר על מצבי תודעה מינימליים. מה זה מצב תודעה מינימלי? תראו איזה יופי:  היזכרו ברגע הזה בנהיגה ארוכה לבד, בדרך כלל בלילה,  שאתם נוסעים באוטו ופתאום אתם כאילו מתעוררים ולא מבינים כיצד הגעתם לאן שהגעתם. אין לכם שום זיכרון מהדרך שעברתם בנהיגה, ובכל זאת הצלחתם לבצע פעולה מורכבת כמו לנהוג- לשמור על האוטו במסלול, לעצור ברמזור.כל זאת בלי שום מודעות. מוכר? זה מצב של תודעה מינימלית–  כאשר אין לנו  מודעות אקטיבית למה שמתרחש על הכביש,  אבל עדיין יש לנו את היכולת לנהוג באוטו.  במצב של תודעה מינימלית, יש לנו  גם זיכרון, אמונות ודעות. הן פשוט לא פעילות כרגע. הן בmute.

אם נהיגה- פעולה אקטיבית לכל הדעות יכולה להתקיים תחת מצב תודעה מינימלי- על אוטומט- אי חושדת שגם התוכן שאנו צורכים ברשת. חוסר סבלנות הוא אקטיבי: אנחנו רוצים מידע ועכשיו, יש לנו משימה לבצע. חוסר סבלנות מוביל לזפזופ וזה הופך אותנו  לפאסיביים למסר- לא קולטים. אנחנו לא מוצאים משהו שנדבק אלינו. אנחנו לא יכולים עם ממוצע של 55 שניות בכל דף.

מה הפתרונות? תוכן א-ח-ר (שנשען על פורמט)

כולנו חושבים שעם גולשים חסרי סבלנות אנחנו יכולים להתמודד בui, בעיצוב ובטקסט. אנחנו יכולים להתמודד איתם כי הם מעורבים. האמנם?

אקטיביים במדיה, פאסיביים בתוכן. מזפזפים וצורכים מדיה, פאסיבים למה שמספרים לנו שם. הנגישות השפיעה על השימושיות והרגה אותה. מה שנגיש יותר(המדיה)- שמיש פחות (התוכן).

אז אולי הניסיונות להביא קריאיטיב “מטורף” שיוציא אותנו מתרדמת הרשת הם עקרים? ולא בגלל שקופי כזה קשה לייצר, אלא בגלל שהסיכוי שלו לעורר אותנו לא טמון בו. לתוכן אין ברירה אלא להמציא עת עצמו על ידי אריזות חדשות. במקום באנרים אמרו שלום לשאלונים. במקום כתבות, אמרו שלום לאיורים, קומיקסים, תרגילי הגיון ותשבצים שמעבירים מסר ושומרים על התודעה ערה. חפשו פתרונות תוכן בפורמט, שלא רק מעבירים מסר אלא גם משאירים את התודעה מחוץ למרחב של הmute ומכריחים אותנו לחשוב- לצאת מהפאסיבות.

צרו עמנו קשר
close slider

    מחלקת שיווק דיגיטלי משלך - צרו קשר ונדבר

    מלאו פרטיכם ונשוב אליכם בהקדם

    דילוג לתוכן